הסיפור שלנו
הכל התחיל בילדות, במקום שבו רוב החלומות מתחילים.
בית חצי פרסי, חצי מרוקאי.
משחקי שולחן, חמולה גדולה, מפגשים בסלון של סבא וסבתא, וסבתא שבאה להתארח בשבת.
פחות או יותר הסיפור של כולנו, לא משהו בלעדי.
עם הזמן גדלנו, כמו שכולם גדלים, וכמו שאומר אהוד בנאי:
"והזמן נוסע כי זה מה שזמן אמור לעשות"
והגיעו מסכים, בהתחלה כולם ישבו מול מסך אחד גדול בסלון, אחר כך הגיעו המחשבים,
ולאחריהם המחשבים הניידים, שכבר לקחו כל אחד לחדרו עם מסכו שלו,
ולאחר מכן הגיעו הפלאפונים עם המסך הפרטי לכל אחד,
מה יגיע בהמשך? אין לדעת...
מה שבטוח זה שהמסכים האלו הביאו איתם גם מסכים בינינו לעצמנו ובינינו לבין היקרים לנו.
ככה מצאנו את עצמנו בורחים לסרטון או לשיר כדי להפיג בדידות או צער
ככה ניתן למצוא זוגות, אבות או אמהות וילדים נמצאים אחד ליד השני אבל מאחורי מסכים...
זו המציאות, כן, גם שלנו.
ובתוך המציאות המאד ממוסכת הזו והריחוק שלנו מעצמנו ומהסביבה
תמיד קרצו לנו משפטי החכמה, העצות החכמות של סבתא כשהייתה מבשלת
הסיפורים שסבא היה מספר לכולם בסלון, איך פעם היה כך ומה עשה כשהיה ילד
כמה היינו צוחקים ביחד, כמה היינו מגיעים לתובנות על החיים שלנו לבד
כמה בהינו בחלל וחלמנו בהקיץ
כמה היינו
ומתוך ערגה ואמונה שהעולם הזה צריך להמשיך ולהתקיים לצד עולם המסכים
מצאנו את עצמנו מלקטים ובונים לעצמנו משפטי השראה
משחקי העצמה וחיבור
קופסאות המכילות בתוכן מארג רעיונות והפעלות לחיבור לגדילה ולהנאה
כזו, בלי מסכים ועם המון קרבה
לעצמנו ולאהובים לנו
וכשראינו שאנחנו כל כך אוהבים את מה שיצא לנו בשבילנו
שאלנו את עצמנו למה לשמור את זה רק לנו
ומכאן נולד הרעיון של
BozorGames
ברוכים הבאים! וברוכות הבאות!
אנחנו מאמינים
שהחוכמות הקדומות והחדשות,
והכלים הישנים והמודרניים לעבודת הנפש
יכולים להיות גשר
בין לבבות, בין תרבויות, בין דורות.
שמשחק, השראה ופתיחות יכולים לשנות מערכות יחסים,
וליצור רגעים של קרבה אמיתית
לעצמנו
לאהובינו
לעולמנו
ואם יש משהו שתרצו לשתף להאיר או להעיר, אנחנו כאן באהבה גדולה מאד!
תרגישו בנוח ב"צור קשר"